להחליף את התוכנה שחוסמת את האהבה
רוצה גבר שמחזק ומתאמץ, ולא נבהל מקושי
למדתי איך להיפטר מרגשות האשמה והכעס

הזוגיות היא מה שאני חושבת שהיא

כשעברתי לגור בשכונת פת בירושלים, הייתה לי משאלת-לב אחת חשובה מאוד: זוגיות

מאחורי הייתה סדרה של קשרים כושלים שהשאירו בי טעם מר וזיכרונות קשים. הקשר האחרון, עם אבא של תכלת, היה קשה במיוחד. השתדלתי מאוד להציל את הקשר הזה כדי לא להישאר לבד עם התינוקת שבבטני, אך לקראת סוף ההיריון היה לי ברור שהפערים בינינו אינם ניתנים לגישור. שלושה חודשים לאחר לידתה של תכלת (היום בת 20) נטלתי אותה בזרועותיי ועזבתי את הבית.

אולם לא היה לי לאן ללכת. תקופה קצרה עבדתי כמטפלת של שלושת ילדיו של אבא גרוש במושב מחוץ לירושלים (בנוסף לטיפול בבתי התינוקת), וקיבלתי בתמורה את הזכות לגור שם, ושכר מועט. כשיכולתי להרשות זאת לעצמי, שכרתי דירה קטנה בירושלים, בשכונה של אנשים קשי-יום, וניקיתי בתים לפרנסתי. שאלתי את עצמי שוב ושוב מי ירצה בי? היה לי ברור שאם חד-הורית, עוזרת בית, אינה "מציאה גדולה" בחברה הישראלית.

לא היה לי מושג איך אצא מהמצב אליו נקלעתי וריכזתי את האנרגיה שלי בהישרדות היומיומית. החשיבה על העתיד פשוט גרמה לי לשיתוק.

שכנתי באותה תקופה השאילה לי  ספר בו היה הטקסט הראשון אליו נחשפתי בנושא של יצירת מציאות וראיתי אותו כמתנה משמיים. את הספר הזה קראתי בצמא ובו מצאתי הסבר למצוקותיי: האמונות השליליות שלי. הבנתי את הבעיה, אולם לא ידעתי באיזו דרך עלי ללכת כדי לפתור אותן ולמען האמת לא היה לי מושג מה הכוונה בביטוי "האמונות שלי". הרי לא רציתי במציאות חיים כזאת, ובטח שלא בחרתי בה.

את ההבדל בין הרצון לבין מערכת האמונות שחיות בתוכי התחלתי להבין בהדרגה. מהר מאוד התבהר לי, שהאמונה שלי לגבי זוגיות היא שלילית מאוד: "זוגיות זו עבודה קשה" הייתה הכותרת המרכזית של מחשבותיי, זאת מכיוון שעל פי החוויה שלי, מערכות היחסים שחוויתי עד כה היו מלוות במאמץ עצום מצידי. הסתכלתי סביבי בניסיון למצוא דוגמה של זוגיות אחרת, זוגיות שמחה. הורי היו גם הם מאוד אומללים בחיי הזוגיות שלהם, ומכל הזוגות שהכרתי עד אז השתקפה אלי זוגיות של סובלים. האמונה הזאת הייתה כה חזקה בתוכי שלא יכולתי ליצור אופציה אחרת גם אצל אנשים אחרים בעולם סביבי.

כדי לרפא את חיי השתמשתי בהנחיות מהספר וכתבתי לעצמי משפטי חיזוק חיוביים, עליהם חזרתי שוב ושוב, כאילו היו מנטרות. מילאתי ערימות של דפים כאלה, כדי לנטרל את האמונות השליליות שלי בנושא הזוגיות. בין היתר כתבתי: "זוגיות היא קלה וכיפית".

כעבור תקופה מסוימת הכרתי את קאס, אישה אנגליה, גם היא עולה חדשה, שגרה בקרבת מקום. נפגשנו בגן הציבורי היחידי שבשכונה, אני עם בתי תכלת והיא עם בנה אדם, שניהם אהבו לשחק בארגז החול. קאס ואני זיהינו מייד את הדמיון בינינו: שתינו היינו אשכנזיות שהתגוררו בשכונה מאוד מזרחית, עולות חדשות שלא כל כך יודעות את שפת המקום, ויכולנו לתקשר בינינו באנגלית. לשתינו הייה ילד קטן. ההבדל בינינו היה שלקאס היה גם בעל…

הסתבר שקאס גרה ממש בדירה שמולי ועד מהרה הוזמנתי לביקור והכרתי את ג'רמי, בעלה. מיד קלטתי שהם זוג אחר. לא הבחנתי בשום קושי ביחסים שביניהם. אדרבא, הם הסתדרו ביניהם טוב מאוד. תחילה סברתי שזוהי העמדת פנים בפני זרים, אך נפגשתי איתם פעמים רבות והם המשיכו להיות אוהבים. הסתכלתי בזוגיותם בחשדנות, ובחנתי אותה בזכוכית מגדלת כדי לגלות את האמת, את הבעיות שמסתתרות תחת פני השטח, אך לא מצאתי דבר.

יום אחד החלטתי לברר את הנושא באופן ישיר ושאלתי את קאס האם הזוגיות שלה איננה עבודה קשה. היא הסתכלה עלי וצחקה: "עבודה קשה? מה פתאום!!" היא אמרה ופניה הביעו שמחה.

"לחיות בארץ זו עבודה קשה", היא המשיכה, "להתפרנס זו עבודה קשה, אבל זוגיות? זה מקור הכוח שלי ועמוד התווך בחיים שלנו!" נותרתי המומה. לקח לי זמן להפנים את משמעות דבריה. כשחזרתי הביתה אל משפטי החיזוק שלי, הבנתי שמשהו עמוק ומשמעותי השתנה בי: בעקבות העבודה על שינוי האמונות שלי הצלחתי כבר להגשים בסביבתי זוגיות טובה. כלומר, האפשרות שזוגיות היא קלה וכיפית החלה להתחזק אצלי עד כדי כך, שהיא השתקפה אלי מכיוון שכניי. הבנתי שאם אתמיד בתהליך, גם לי תהייה זוגיות טובה.

היה זה הסימן הראשון לתחילתו של שינוי תפיסתי אצלי לגבי זוגיות והליכה לקראת הגשמה של זוגיות משלי. כשראיתי כי טוב, וכי אני בדרך הנכונה, המשכתי להתאמן והשקעתי אנרגיה רבה בחשיבה שלי. ההגשמה לא איחרה לבוא – תוך חודשים אחדים הכרתי את גדעון, שעד היום הוא בן הזוג המושלם והמתאים ביותר עבורי

 

 

תגובה אחת ל- הזוגיות היא מה שאני חושבת שהיא

  • מאת אריאלה נ.‏:

    סיפור מעורר השראה. הייתי שמחה לשמוע עוד על התהליך שעברת בחשיבה


דוא"ל*

לא אשתף את המייל שלך עם אף אחד,
מבטיחה. קריסטינה בר סלע