להחליף את התוכנה שחוסמת את האהבה
רוצה גבר שמחזק ומתאמץ, ולא נבהל מקושי
למדתי איך להיפטר מרגשות האשמה והכעס

למדתי איך להיפטר מרגשות האשמה והכעס

התהלכתי זמן רב עם תחושת "יכולתי להביא משהו אחר לקשר שהיה מייצר הצלחה, לשנות קצת את עמדותיי, להתאים את עצמי".

בעקבות הסדנה עם קריסטינה בר-סלע הבנתי שאני עושה המון, ושאם אני כ"כ מתאמצת לקיים את ההרמוניה וזה לא עובד – אז אולי אני לא אשמה כל כך

פעם, מתוך רצון להיות כתף תומכת לחברה יקרה, ציטטתי לה, תוך מבט מחבק: "דברים טובים קורים לאנשים טובים". היא הגיבה מיד: "אני לא מאמינה בזה. אין צדק בעולם".

לא מצאתי את עצמי מתקוממת ומשכנעת אותה שהיא טועה. יותר מזה, חשבתי לעצמי אם ציטטתי משפט מנחם עם תובנה בשקל וחצי, או שאני באמת מאמינה שיש גמול לכל מי שכוונתיו טובות?

אני חושבת שנוח לחשוב שכך מתנהלים הדברים. אפילו בריא. זו מהות הרעיון בסדנת HUNA, בה השתתפתי במסגרת פרויקט אהבה במעקב של ערוץ יחסים – המציאות היא בהכרח מה שנעשה ממנה. המחשבות שלנו הן ראשיתה של הדרך למציאות המעשית. המציאות היא פועל יוצא של אותן מחשבות .

גם אם ציטטתי לחברתי משפט סתום ושאחיזתו במציאות שואפת לאפס, מקסימום היא תאמין שיהיה טוב, כי מגיע לה. הרי זה הגיוני להעדיף לאמץ גישה חיובית. מקסימום, זה יצליח .

סדנת ה-HUNA עם קריסטינה בר-סלע חיזקה את עמדתי הפרו-אופטימית. זוגיות טובה תגיע גם תגיע, ותחושות שליליות כמו כעס, אשמה, פחד, הערכה עצמית ירודה וזכרונות מעיקים הם קרקע פוריה להדיפתה ממני והלאה, דפוס שהיה כל כך מוכר.

הטכניקות בסדנה פשוטות וידידותיות, והנקודות לטיפול היו מאוד ענייניות ונוגעות כמעט לכל המשתתפים שכל כך שמחתי להכיר.

תפקידה של טכניקת dmt הוא להחליף את האמונות השליליות כלפי נושאים מסויימים בחיינו ובמקומן להשתיל אמונה חיובית. הטכניקה הזאת לימדה אותי איך ניתן בשיטתיות להתרגל לחשוב אחרת – לשנות . אמונות כמו "לא אמצא את האחד שלי" או "מערכות יחסים הם דבר קשה/לא נוח" התחלפו ב"תהיה לי זוגיות נהדרת עם בן זוג המתאים לי בדיוק כפי שאני רוצה וראויה ויהיה כיף כיף כיף".

כל אלה לוו באמירות פשוטות כל כך שמשום מה לא אימצתי בעבר, כגון "דברים יכולים להשתנות", "דברים אינם מוחלטים", או "אז מה!?" (אם מערכת יחסים אחת לא הצליחה). בעצם, האמירות האלה נועדו להקטין את הדרמה סביב ה"כישלון" ולתת מקום להחלים ו/או להמשיך הלאה .

 

פחד הוא מחוץ לתחום

באחת הפגישות התמקדה בר-סלע בפחד. פחד הוא רגש שקשור למה שיהיה (עתיד) וכשאנחנו מפחדים אנחנו יוצרים "סרט" (אימה!), ממש רואים את המהלכים הנוראיים מתרחשים בדמיוננו וכך, אט אט, מגשימים אותם ולאחר מכן מצדיקים את הפחד, על בסיס הצלחת התסריט הידוע מראש – "ידעתי שזה מה שיקרה"…"זה תמיד קורה לי". כך גם במערכות יחסים. מפחדים להיפגע שוב, אז פשוט נמנעים. נמנעים להתקרב או יוצרים מצבים שיביאו לסיום הקשר. על כן, פחד הוא מחוץ לתחום .

כך גם לגבי כעס – הכעס מתייחס למה שהיה, הכעס נולד מתוך תסכול של חוסר בתיאום ציפיות – לא קיבלנו מה שרצינו מבן/בת הזוג. לא עמדו בציפיות שלנו. זה יוצר תחושה טעונה ולא מזמינה. במפגש הזה תרגלנו דרכים לשחרר כעסים ולהפנות אליהם פחות אנרגיה. כך עשינו גם לגבי הזכרונות שמכבידים .

תחושת האשמה מחלישה אותנו

 

המפגש שהיה בעיניי העוצמתי ביותר במסגרת הסדנה היה זה שעסק בנושא אשמה. אשמה היא תחושה קשה של "אני לא בסדר", והשיח הפנימי הוא בגדול "לא עשיתי מספיק" /"לא עשיתי מספיק טוב". תחושת האשמה מחלישה אותנו ונותנת צידוק לסיבה שלשמה אנחנו ראויים כביכול להיענש. כך נוצרת מציאות שמלווה במאמץ ובקושי, ובמקרים קיצוניים – סבל של ממש. קריסטינה בר-סלע מסבירה בסדנה שהסימנים שאנשים חיים באשמה הם מאמץ או קושי בעשייה. כשחיים בחרטות בעצם התחושה הכללית היא חוסר שביעות רצון.

היא נתנה דוגמה למצב שבו אדם שחווה אשמה מתנצל על דבר מה שעשה לא כהלכה בפניו של מי ש"נפגע". התנצלותו מתקבלת ברוחב לב, אבל "האשם" לא מסתפק במחווה קבלת ההתנצלות, אלא ממשיך להרגיש שהוא יכול היה לעשות אחרת/טוב יותר/יותר. "האשם" גם מרגיש חייב, והנתינה שלו לעיתים חסרת גבולות .

נקודת המוצא כפתרון של ה-HUNA לתחושת אשמה כללית היא – מה שאנחנו עושים בכל רגע נתון אנחנו עושים הכי טוב שאנחנו יכולים. כשמסתכלים על החיים מהפרספקטיבה הזאת, אנחנו מקבלים את העובדה שאנחנו מוגבלים עם כוונות טובות .

ניתן רק לשפר, להתנצל, לשנות – ולסלוח לעצמנו

 

ביחסים שבינו לבינה יש מקום לחשבון נפש אישי אם בן/בת הזוג מתנהלים באופן לא ראוי, אבל ההלקאה העצמית והתחושה של "יכולנו אחרת" מכרסמת בנו ועושה נזקים בלתי רגילים. זה חסר תועלת, הרי המעשה כבר נעשה. ניתן רק לשפר, להתנצל, לשנות – ולסלוח לעצמנו.

אני התהלכתי זמן רב עם אותם רגשות אשם מעורבים בכעס בעקבות מערכת יחסים שאיכזבה. המחשבות היו "יכולתי להביא משהו אחר לקשר שהיה מייצר הצלחה, לשנות קצת את עמדותיי, להתאים את עצמי". אבל הבנתי פתאום שאני עושה המון, ושאם אני כל כך מתאמצת לקיים את ההרמוניה הזאת ומנגד הכל מתנהל כרגיל והמאמץ מסתכם במינימלי מינוס – אז אולי אני לא אשמה כל כך. אבל זה היה תהליך של כמעט שנתיים אחרי שהקשר הסתיים, שבמהלכן טיילתי על הציר של "יכולתי אחרת?" ו"לא יכולתי אחרת".

היה מרענן לקבל את הכלים הנפלאים האלה ולעשות קצת הנחות לעצמי בתוך כל הביקורת שהפניתי פנימה ויצרה חסמים בדרך לאהבה ובכלל. החויה היתה מעוררת וחזקה והותירה בי תחושה עמוקה של אמפתיה וסלחנות כלפי אנשים.

וקריסטינה בר-סלע – זאת אשה שמעבר למקצועיותה, לחביבותה ולאישיותה יוצאת הדופן באמת עושה כל כך טוב לעולם. עם כוונה אמיתית, לב רחב, נתינה והבנת נפש האדם.

אני לא יודעת איך להסביר את זה, אבל מאז הסדנה, בשילוב של תהליך שאני בעיצומו -האופטימיות התיישבה בתודעה שלי. היא עוד קצת מכווצת וחשדנית, אבל עד היום היא רק הציצה לסירוגין, אז זו התקדמות מבחינתי.

בכלל, דברים טובים קורים. החלטות מתיישבות במקומן, וגם אם לא בדיוק, זה בסדר מצידי – וזו פריצת הדרך האמיתית בשבילי!

לא הכל חייב להיות בפסגה, גם מקום טוב באמצע זה נפלא

יש לי עדיין לאן לשאוף, השאיפה לשלמות קיימת, אבל אני מפחיתה את חשיבותה. פתאום לא הכל חייב להיות בפסגה, גם מקום טוב באמצע זה נפלא. אני לא קוראת לזה התפשרות אלא שידרוג.

שיחררתי קשר שהיה משמעותי ויקר לי עד מאוד. לא מזמן התחלתי קשר חדש שמסתמן כחיובי בהחלט. ואולי אני בדרך… לאהוב .

פורסם ב- YNET, במסגרת פרוייקט "אהבה במעקב" – לכתבה ולרשימת התגובות המלאה יש ללחוץ כאן

הוספת תגובה באמצעות פייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


דוא"ל*

לא אשתף את המייל שלך עם אף אחד,
מבטיחה. קריסטינה בר סלע